לֹא הַכֹּל נוֹרָא | שיר

"אַתָּה שָׁקוּעַ מִדַּי בְּהִרְהוּרִים

צֵא מִזֶּה, אֶת עַצְמְךָ תָּרִים

יֵשׁ בְּךָ הֲמוֹן כִּשּׁוּרִים.

אוּלַי תַּזְמִין הַבַּיְתָה חֲבֵרִים?"

"הוּא מִדַּי בְּשֶׁקֶט

מֵהַמַּצָּב הַזֶּה חַיָּב לָצֵאת

אוּלַי נְנַסֶּה אֵיזֶה טִפּוּל.

אוֹי, זֶה נָפַל עָלַי כְּמוֹ מַבּוּל…"

"יֶלֶד שֶׁלָּנוּ, אַתָּה נְשָׁמָה

בְּתוֹכְךָ חָבוּי כּוֹחַ וְעָצְמָה

אִם קְצָת כִּוּוּן וְהַעֲצָמָה

תּוּכַל לָצֵאת מִזּוֹ הַתַּרְדֵּמָה…"

אַבָּא, אִמָּא, הַגַּנֶּנֶת שִׁירָה,

אָנָּא זִכְרוּ:

בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל שֶׁהַשֵּׁם בָּרָא

יֵשׁ לִפְעָמִים

גַּם יְלָדִים מֻפְנָמִים

וְזֶה לֹא נוֹרָא.