פיתוח ערנות שמיעתית כמפתח לקידום יכולות שפתיות

כהורים וכגננות יוצא לנו לא אחת להיתקל בקשיים שונים אצל ילדים. האם חשבתם פעם מה מבדיל בין ילד שרוכש שפה באופן תקין לילד שמתקשה בכך?

אז קודם כל, מהי בכלל שפה? ההגדרה הבסיסית ביותר להבנה של שפה היא – "היכולת לתת משמעות לצלילי הדיבור". השפה הינה מסר שמיעתי המועבר דרך איבר חיצוני – האוזן, אך אין לו משמעות כל עוד אינו מגיע למוח. התחנה הראשונה בהבחנת המסר היא תהליך שמיעתי תקין, אך לאחר מכן המסר מגיע למוח וכאן עליו לפענח אותו ולעבד את משמעותו. יכולת העיבוד השמיעתי היא יכולת בסיסית וחשובה ביותר בפיתוח יכולות שפתיות. עליה בעצם נשענת כל התשתית השפתית. על פיענוח המידע במוח אחראית, בין השאר, המערכת הפונולוגית.

מהי המערכת הפונולוגית? phone = צליל. מערכת זו אחראית על עיבוד הצלילים המושמעים ליחידות בעלות משמעות.

מה קורה כאשר המערכת הפונולוגית אינה מפותחת מספיק? נוצר קושי לתת משמעות לצלילי הדיבור, לזכור ולבודד את משמעותם של צלילי השפה השונים. לדוגמא: ילד שבגיל שנתיים וחצי עדיין אינו מצליח להפיק מילה שלימה, הדבר נובע מכך שקשה לו לחבר שני צלילים חסרי משמעות למילה אחת בעלת משמעות (ג, דול: לכל אחד מצלילים אלו אין משמעות בפני עצמו אך החיבור ביניהם יוצר את משמעות המילה "גדול"). או לדוגמא ילדה שמתקשה בריבוי תקין כיון שאינה ערנית מספיק להבדלים הדקים בין הסיומות השונות.

על פני השטח הילד חווה קושי במגוון תחומים: אוצר מילים מצומצם, שיבושי מילים, קושי בשליפה, בארגון המסר, ברכישת הקריאה ובהבנת הנקרא – בהתאם לגיל, אך לאמיתו של דבר כלל הקשיים נובעים מסיבה אחת, והיא כאמור: הקושי לתת משמעות לצלילי השפה. רמת הקושי משתנה בין הילדים, אך בבסיס – זוהי הסיבה לקשיי השפה השונים.

הבנו מהיכן נובע הקושי. איך ניתן בכל זאת לקדם את השפה?!

כעת, כשהבנו מהו שורש הבעיה, נוכל להבין את דרך הטיפול בה. במקום לטפל בסימפטומים (קושי בשליפה, אוצר מילים דל…), נתמקד בשורש. הדבר דומה לאדם הסובל מכאבי ראש – הוא יכול ליטול עוד ועוד משככי כאבים על מנת להעלים את הכאב, אך אין ספק כי הדרך הטובה ביותר למגר את כאבי הראש הללו הוא אבחון מקור הכאב והטיפול בו.

ילד עם מערכת פונולוגית לקויה (מה שקורה בדרגות שונות אצל רוב הילדים עם קשיי שפה) מתקשה להיות קשוב ועירני למרכיבי השפה, וכתוצאה מכך הוא אינו מעבד באופן יעיל מספיק את המילים שהוא שומע. כאשר ילד אינו מספיק עירני לצלילי הדיבור, הוא פחות שם לב למשמעות שלהם (כגון ההבדל בין ריבוי זכר לריבוי נקבה – הבדל דק אך משמעותי). עקב הקושי הפונולוגי הילד קצת "חולם" שפתית – זוהי אינה הפרעת קשב ראשונית אלא קושי בהבנת השפה – אני לא מבין אז לא כל כך אקשיב.

אם כן, מטרת העל שלנו היא הגברת העירנות והקשב לצלילי השפה. במילים אחרות: שיפור יכולת העיבוד השמיעתי וכתוצאה מכך קידום יכולות פיענוח המשמעות. השפה, כמו מיומנויות אחרות (הליכה, רכיבה על אופניים…) היא פרוצדוראלית, מה שאומר שלאחר תרגול חוזר ונשנה, המיומנות נהפכת לאוטומטית. בהתחלה זה עלול להיות קשה ומתסכל, וככל שמתרגלים יותר נראה את השיפור בעז"ה. 

כיצד ניתן לפתח יכולת עיבוד שמיעתי? 

כמובן, בכל גיל ובהתאם לשלב בו הילד נמצא נעבוד על כך באופן שונה. אך ראשית חשוב מאד לפתח עירנות כללית כבסיס לפיתוח עירנות שמיעתית. 

למשל, ירדנו לגינה עם הילדים, וראינו ילד שנפל מאחד המתקנים ובוכה. אפשר לתווך את המתרחש לילדים ולשים לב: האם אמא שלו ראתה זאת? אולי נקרא לה? מה אני צריך לעשות אם זה קורה לי? או דוגמא נוספת: בהתבוננות סתמית בנוף, אפשר לומר למשל: וואו, אני לא רואה את הירח! אהה, היום ראש חודש והירח מתחבא, לא רואים אותו… נשתדל להקדיש תשומת לב למתרחש סביבינו, לשינויים בשגרה – ונתווך זאת לילדים. 

כעת החלה עונת החורף, בה לרוב אנו נמצאים עם הילדים בתוך הבית / הגן, וזו הזדמנות עבורינו לעבוד גם על פיתוח יכולת העיבוד השמיעתי: 

🟠 הקראת ספרים. כמה? – כמה שיותר! נשים לב קודם כל שהחוויה תהיה נעימה עבור הילד. כך נאהיב עליו את המילה הכתובה גם בהמשך דרכו. במהלך הקראת הסיפור (ובלי להעמיס), אפשר להיעצר מידי פעם ולשאול שאלות המבוססות על זיכרון (איך קוראים לילדה? כמה חלות הם קנו?..). בהמשך, כאשר הסיפור כבר מוכר לילד, ניתן להוסיף שאלות חשיבה (איך הוא ידע שהיום יום שלישי? איך העוגה תהייה בצבע חום אם אין בה מרכיבים חומים?…….).

🟠 מתן הוראות מילוליות מעט יותר מאתגרות (לא מעבר לרמה בה הילד יכול להצליח!): נבחן אילו הוראות הילד מבצע בקלות (תביא לי את המוצץ / תכניס את הלחם לתיק…) ומשם נוסיף עוד אלמנט קטן בכל פעם (תביא לי את המוצץ הירוק (מתוך מס' מוצצים) / תכניס את הלחם לתיק ותלבש מעיל (מעבר להוראה בת שני שלבים). חשובה מאד ההדרגה וחווית ההצלחה. נאתגר את הילד אך לא נעמיד אותו במשימה שאינו יכול להצליח בה. כדאי לבקש ממנו להתרכז בעת שמיעת ההוראה, ועדיף שיסתכל עלינו – כך יהיה לו קל בהרבה לזכור ולבצע באופן מדויק.

🟠 התייחסות לחושים נוספים מלבד חוש השמיעה (ראיה – תסתכל אלי ותקשיב, שימוש בתמונות, תחושה – הדבק מדבקות / מחא כפיים לפי מס' המילים שאני אומרת לך / לפי מספר החלקים במילה). 

אין צורך לשבת ל"זמן תרגול" מיוחד, ניתן לשלב את עבודה על עיבוד שמיעתי ועירנות שמיעתית וכללית, בפעילויות היום-יום: הכנת עוגה בשילוב של הוראות מעניינות והסברים אודות התהליך, התייחסות למאורע שקורה לידינו ברחוב, וכדומה. הדרך לפיתוח עירנות יכולה להיות מהנה וחוויתית, עוד נגלה שגם עבורינו, המבוגרים…

אלישבע דרברמדיגר | קלינאית תקשורת
elisheva858@gmail.com | 058-3289858